(American Journal of Preventive Medicine)
תכנית התערבות באוכלוסיה למניעת סוכרת ולירידה במשקל עשויה לתרום לירידה משמעותית וארוכת טווח בהשמנה ובגורמים מטבוליים כמו רמות הסוכר בם בעת צום, על רמות האינסולין והעמידות לאינסולין וכן על היקף המותניים וה-BMI, כך עולה ממחקר חדש מה-American Journal of Preventive Medicine .
המחברים מציינים כי מאז שפרויקט מניעת הסוכרת (DPP) הדגים שהתערבות לירידה במשקל ושינוי אורח החיים עשויה להוריד את השכיחות של מחלת הסוכרת ב-58%, מספר מחקרים ניסו לתרגם את המסקנות הללו להקשרים “ידידותיים” יותר לבריאות הציבור, כמו למשל, מהי ההשפעה של ההתערבות הזו בפועל על הורדת הסוכר בדם וההשמנה מעבר לשנה אחת של מעקב? החוקרים במחקר זה בחרו לבחון את ההשפעה של התערבות למניעת סוכרת באוכלוסיה לאורך שנתיים על רמות הסוכר בדם בצום, רמות האינסולין והעמידות לאינסולין כמו גם משקל הגוף, היקף המותניים וה-BMI בתום תקופת המעקב. החוקרים השוו מטופלים שסבלו מטרום סוכרת (סוכר בדם בעת צום- 95-125 מ”ג/ד”ל) שהשתתפו בתכנית להורדה במשקל (LWL- lifestyle weight-loss) לעומת כאלה שקיבלו טיפול רגיל. המידע נאסף בין 2007-2011, וניתוח הנתונים נערך בין 2011-12.
301 משתתפים עם פרה-סוכרת חולקו באופן רנדומלי לתכניות השונות. 261 משתתפים סיימו את המחקר. תכנית ההתערבות LWL התקיימה במסגרת האוכלוסיה, באמצעות עובדי בריאות מקומיים ומטרתה היתה להביא לירידה של 7% במשקל לאחר כחצי שנה, ירידה שתשמר לאורך זמן באמצעות צמצום צריכת הקלוריות ופעילות גופנית מוגברת. במסגרת הטיפול הרגיל, המטופלים נפגשו פעמיים עם דיאטנ/ית וקיבלו עלון חודשי בדואר. יעד המחקר שנבדק היה רמות הסוכר בדם בצום, רמות האינסולין והעמידות לאינסולין, וכן משקל הגוף, היקף המותניים וה- BMI.
החוקרים מצאו כי המשתתפים בקבוצת ה-LWL הראו ירידה גדולה יותר ברמות הסוכר בדם בצום (−4.35 mg/dL); ברמות האינסולין (−3.01 μU/ml), בעמידות לאינסולין (−0.97) במשקל הגוף (-4.19 ק”ג) ובהיקף המותניים (−3.23 ס”מ) וכן ירידה של 1.40 נקודות ב-BMI .
החוקרים מסכמים כי תכנית המניעה לסוכרת, המתבצעת על ידי מערכות קיימות של טיפול בקהילה ומודרכת ומבוקרת על ידי עובדי בריאות מקומיים עשויה לתרום לירידה משמעותית וארוכת טווח בהשמנה ובגורמים מטבוליים רלוונטיים.
